ההשפעה של הטיות פסיכולוגיות על החלטות השקעה

השקעה היא משחק פסיכולוגי באותה מידה שהיא משחק פיננסי. הבנת ההטיות הפסיכולוגיות המשפיעות על החלטות השקעה יכולה לעזור למשקיעים אשר סוחרים באופן עצמאי, לאלה שמשקיעים באמצעות בתי השקעות וחברות ביטוח, משקיעים אשר נעזרים בשירותי ייעוץ תיקים, פורשים המעוניינים להשביח את הונם, למשקיעים בעלי חיסכון גבוה ונמוך כאחד. לכל אלה, הבנת ההטיות הפסיכולוגיות שמשפיעות עלינו תסייע לעשות בחירות מושכלות יותר לאורך הדרך.

הטיית ביטחון יתר

הטיית ביטחון יתר (Overconfidence Bias) היא נטייה נפוצה בקרב משקיעים להאמין ביכולות, בידע ובהערכות שלהם בנוגע לשוק ההון יותר מהמציאות. דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, מסביר בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" שמשקיעים רבים מפגינים ביטחון גבוה מדי בתחזיות ובבחירת ההשקעות שלהם, גם כאשר הם טועים. לדבריו, הטיית ביטחון יתר נובעת משתי סיבות עיקריות: 

• ראשית, משקיעים נוטים להתעלם מהסיכוי להפסד ומתמקדים רק בתרחיש של רווח. 
• שנית, משקיעים מאמינים שהידע והניסיון שלהם בשוק מקנים להם יתרון על פני משקיעים אחרים, ללא תימוכין מספקים. 

הטיית ביטחון יתר יכולה להוביל להחלטות השקעה שגויות, כגון ריכוז תיק ההשקעות במספר קטן של מניות, פעילות מסחר מוגברת וחוסר גיוון. כל אלה עלולים לפגוע בתשואות ארוכות הטווח של המשקיעים. על מנת להתגבר על הטיית ביטחון יתר בהשקעות, חשוב לאמץ גישה צנועה ומפוכחת יותר, תוך מודעות לכך שהשווקים הפיננסיים מורכבים ובלתי ניתנים לחיזוי מדויק. שימוש בנתונים אובייקטיביים, גיוון תיק ההשקעות, הסתמכות על ניתוח יסודי של חברות והיעזרות בליווי מקצועי הם צעדים שיכולים לסייע בהפחתת השפעתה של הטיית ביטחון יתר על ההחלטות הפיננסיות.

התנהגות העדר

התנהגות עדר (Herd Behavior) בקרב משקיעים מתרחשת כאשר הם עוקבים אחר פעולותיה של קבוצה גדולה יותר, במקום לבצע ניתוח עצמאי ולקבל החלטות מושכלות. לפי מחקרם של ברנרד וריץ', התופעה נובעת משני גורמים עיקריים: הפחד מהחמצה (FOMO – Fear of Missing Out) והנחת היסוד שהרוב חייב להיות צודק. כאשר משקיעים רואים אחרים קונים או מוכרים מניה מסוימת או מבצעים מעבר מבית השקעות אחד לאחר בהמוניהם, הם נוטים לחקות את ההתנהגות הזו מתוך רצון שלא "לפספס את הגל", גם אם אין להם הצדקה רציונלית לפעולה.

דוגמה מובהקת להתנהגות עדר בשוק ההון הייתה בועת הדוט-קום בסוף שנות ה-90. משקיעים רבים, מוסדיים ופרטיים כאחד, הזרימו סכומי עתק למניות חברות אינטרנט וטכנולוגיה, לעיתים ללא הבנה מעמיקה של המודל העסקי או יסודות החברה. כפי שציין הכלכלן רוברט שילר, הביטחון המופרז וציפיות השוק המנופחות יצרו בועה שהתנפצה בסופו של דבר, תוך הסבת הפסדים כבדים למשקיעים.

על מנת להימנע מהטיית התנהגות העדר, על משקיעים לגלות מודעות לנטייה זו ולהתמקד בביצוע מחקר וניתוח השקעות עצמאי. קבלת החלטות השקעה על בסיס היסודות הפיננסיים של החברות, נתוני השוק והערכה אובייקטיבית של הסיכונים והתשואה הצפויה, תוך התעלמות מ"רעש" השוק והסנטימנט הרגעי, תאפשר למשקיעים לנווט את דרכם בצורה מושכלת יותר. זכירת לקחי העבר ושמירה על משמעת השקעות הם המפתח להתמודדות עם הטיית התנהגות העדר בשוק ההון.

שנאת הפסד

שנאת הפסד (Loss Aversion) היא נטייה פסיכולוגית חזקה שזוהתה לראשונה על ידי חוקרי הכלכלה ההתנהגותית דניאל כהנמן ועמוס טברסקי (Kahneman & Tversky, 1979). עיקרון זה טוען כי אנשים נוטים להעדיף הימנעות מהפסדים על פני השגת רווחים שקולים. במילים אחרות, הכאב הנפשי הנגרם מהפסד גדול בהרבה מהסיפוק המושג מרווח זהה.

בהקשר של השקעות, משקיעים המונעים על ידי שנאת הפסד עלולים לקבל החלטות לא אופטימליות. לדוגמה, הם עשויים להמשיך ולהחזיק במניות מפסידות לפרק זמן ממושך מדי, בתקווה "לצאת מזה", במקום לחתוך את ההפסדים ולמקם מחדש את ההון. לחלופין, הם עלולים למכור מניות מנצחות מוקדם מדי כדי "לנעול" רווחים, ובכך לפספס עליות שער פוטנציאליות נוספות. הדבר תקף גם עבור מנהלי השקעות, כאשר משקיע לא עוזב מנהל השקעות מסוים מתוך החשש שכרגע יש ירדה למטרת עליה, או שהוא מבצע מעבר מוקדם מדי מחשש שהוא "הצליח יותר מדי".

התנהגויות אלו עלולות להוביל לביצועי תיק השקעות נחותים בטווח הארוך. על ידי הבנת ההשפעה של סלידה מהפסד על תהליך קבלת ההחלטות, משקיעים יכולים לנקוט צעדים פרואקטיביים כדי להתגבר עליה. לדוגמה, קביעת כללי כניסה ויציאה להשקעות מראש, תוך הצמדות לאסטרטגיה ללא קשר לתנודות השוק או לתגובות רגשיות, יכולה לסייע בהתמודדות עם הטיית שנאת ההפסד.

הטיית העיגון

הטיית העיגון (Anchoring Bias) היא נטייה קוגניטיבית נפוצה שבה אנשים נוטים להסתמך באופן לא פרופורציונלי על פיסת המידע הראשונית שהם נחשפים אליה ("העוגן") בעת קבלת החלטות או הערכות. במילים אחרות, העוגן משמש כנקודת התייחסות או בסיס להשוואה, גם אם הוא אינו רלוונטי או מבוסס על עובדות.

בהקשר של השקעות, הטיית העיגון יכולה להשפיע על שיקול הדעת של משקיעים ולהוביל להחלטות תת-אופטימליות. לדוגמה, אם משקיע רכש מניה ב-200 ₪ והיא ירדה ל-120 ₪, הוא עשוי להיות "עוגן" למחיר הרכישה המקורי, ולצפות שהמניה תחזור לרמה זו. כתוצאה מכך, המשקיע עלול להחזיק במניה לא רווחית זמן רב מדי, במקום לבחון את ההשקעה מחדש על בסיס תנאי השוק הנוכחיים ונתוני החברה. בבחירת מנהל השקעות, לעתים המשקיע מעריך שאם מנהל השקעות השיא תשואות טובות על פני פרק זמן מסוים, הוא עתיד לשחזר את הביצועים הללו קדימה וההפך. 

חשוב להבין שמשקיעים עלולים להיות "מעוגנים" לא רק למחירי רכישה, אלא גם לאירועי שוק היסטוריים, ביצועי מנהלי השקעות, תחזיות אנליסטים או כל מידע אחר שנתפס כרלוונטי, גם אם הוא אינו משקף את המציאות הנוכחית. לכן, מודעות להטיית העיגון וההשלכות הפוטנציאליות שלה על קבלת החלטות השקעה הינה קריטית.

על מנת להתגבר על הטיית העיגון, על משקיעים להיות פתוחים למידע חדש, לשאול שאלות נוקבות, ולהעריך כל השקעה על בסיס נתוניה העדכניים. גישה אנליטית ואובייקטיבית, תוך התייחסות לנתוני יסוד ובחינת חלופות מרובות, יכולה לסייע בהפחתת ההשפעה של עוגנים לא רלוונטיים על תהליך קבלת ההחלטות.

אופטימיות יתר

אופטימיות יתר (Overoptimism) היא הטיה פסיכולוגית שבה אנשים נוטים להעריך באופן לא מציאותי את הסבירות להתרחשותן של תוצאות חיוביות, תוך הפחתת הסיכון לתוצאות שליליות. במילים אחרות, הם מאמינים שדברים טובים סבירים יותר לקרות להם, בעוד הסיכוי לחוות אירועים שליליים נתפס כנמוך מהמציאות.

בהקשר של השקעות, אופטימיות יתר עלולה להשפיע על שיקול הדעת של משקיעים ולהוביל להערכת יתר של פוטנציאל הרווח. לדוגמה, משקיעים אופטימיים מדי עשויים להאמין שההשקעות שלהם יניבו תשואות גבוהות בהרבה מהממוצע, או שהשווקים ימשיכו לעלות ללא הפרעה. בנוסף, הם עלולים לחשוב שירידות או תיקונים בשוק לא ישפיעו על תיקי ההשקעות שלהם באותה מידה כמו על אחרים.

הטיה זו יכולה להוביל ללקיחת סיכונים מופרזת, כגון השקעה בנכסים תנודתיים או ספקולטיביים, ריכוז התיק במספר קטן של אחזקות, או שימוש מוגזם במינוף פיננסי. יתר על כן, משקיעים עם אופטימיות יתר עלולים להיות לא מוכנים לתיקוני שוק בלתי נמנעים, מה שעלול להביא לפאניקה ולהחלטות שגויות כאשר מגיעה הירידה. הדבר נפוץ בעיקר בתנאי שוק שורי (שוק בעליות), כאשר השוק נמצא בריצה ארוכה והאופטימיות חוגגת, זה המצב המסוכן ביותר.

על מנת להתמודד עם הטיית אופטימיות היתר, משקיעים צריכים לאמץ גישה מפוכחת ומציאותית יותר. להכיר בכך ששווקים עולים ויורדים, ושאף השקעה אינה חסינה מפני סיכון. תכנון פיננסי מקיף ובניית אסטרטגיה השקעות ארוכת טווח תוך יצירת סלי השקעה, הכולל הערכה זהירה של פוטנציאל הרווח וניהול סיכונים הולם, יכול לסייע בהתגברות על הטיה זו ולמנוע נטילת סיכונים מיותרת.

הטיית זמינות

הטיית זמינות (Availability Bias) היא נטייה קוגניטיבית שבה אנשים מעריכים את ההסתברות או התדירות של אירוע על סמך מידת הזמינות שלו בזיכרון. במילים אחרות, אנשים נוטים להסתמך יתר על המידה על מידע שקל להיזכר בו או שנחשפו אליו לאחרונה, גם אם הוא אינו מייצג את התמונה המלאה.

בעולם ההשקעות, הטיית זמינות יכולה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של משקיעים ולהוביל לבחירות מוטות. לדוגמה, אם משקיע שמע לאחרונה על הצלחה מרשימה של חברה מסוימת, כגון עלייה חדה במחיר המניה או השקת מוצר פורץ דרך, הוא עלול להעריך יתר על המידה את הפוטנציאל העתידי של החברה. המשקיע עלול להתעלם מגורמים חשובים אחרים, כגון מצב השוק הכולל, נתוני הענף או היסודות הפיננסיים של החברה עצמה. 

דוגמה נוספת להטיית זמינות היא כאשר משקיעים מושפעים באופן לא פרופורציונלי מחדשות או אירועים שזכו לסיקור נרחב בתקשורת. לדוגמה, אם סיפור על חברת הזנק מצליחה מופיע בכותרות העיתונים ומושך תשומת לב ציבורית רבה, משקיעים עשויים לפעול על סמך מידע זה מבלי לערוך ניתוח מעמיק של השקעה פוטנציאלית זו.

בדוגמאות אלה, ניתן לראות כי גם בהיבט של בחירת מנהל השקעות, אנשים נוטים לבחור בגוף שמפרסם באופן האגרסיבי ביותר או לאור כתבות מפרגנות בעיתונות כלכלית. לרוב, הפרסום שהוצג אינו משקף את המציאות כפי שהיא באופן מלא וישנו מידע נוסף שמוטב לחקור שעשוי לשנות את התמונה הכוללת.

כדי להתגבר על הטיית הזמינות, על משקיעים לאמץ גישה שיטתית ומקיפה יותר לאיסוף וניתוח מידע. במקום להסתמך רק על נתונים זמינים או עדכניים, יש לחפש מידע ממגוון רחב של מקורות, כולל דוחות כספיים, ניתוחי שוק וכמובן, להסתייע במתכנן פיננסי.

הטיית אישור

הטיית אישור (Confirmation Bias) היא נטייה לחפש ולהעדיף מידע התואם את האמונות הקיימות שלנו, תוך התעלמות ממידע סותר. בהשקעות, הטיה זו עלולה להוביל משקיעים להתמקד בנתונים התומכים בהשקפתם ולהתעלם מסימני אזהרה. לדוגמה, משקיע שמאמין במניה מסוימת עלול להתמקד בחדשות חיוביות בלבד, או לבחור מנהל השקעות עם פילוסופיה דומה, תוך התעלמות מחסרונותיו.

כדי להתגבר על הטיית האישור, על משקיעים לבחון מגוון רחב של נתונים, לחפש דעות מנוגדות ולדון עם אחרים בעלי השקפות שונות או להיעזר במתכנן או יועץ פיננסי אובייקטיבי אשר מנוטל מרגשות כלפי ההשקעה ברמה האישית. 

מודעות להטיה וצעדים אקטיביים להפחתת השפעתה יכולים לשפר את קבלת ההחלטות ולקדם הצלחה פיננסית בטווח הארוך. על ידי הטמעת מנגנוני הרגלים של הטלת ספק, סיעור מוחות, ביצוע מחקר מעמיק והסתייעות בגורם מקצועי, משקיעים יכולים לצמצם את הסיכון של נפילה קורבן לכשלים קוגניטיביים ולקבל החלטות פיננסיות מיטביות.

הטיית אהבה ושנאה במניות

הטיית אהבה ושנאה במניות (Stock Love and Hate Bias) מתייחסת לתגובות רגשיות של משקיעים כלפי מניות ספציפיות, אשר משפיעות על החלטות ההשקעה שלהם באופן לא רציונלי. הטיית אהבת מניות מתרחשת כאשר משקיעים מפתחים מערכת יחסים רגשית עם מניות מסוימות, לעיתים קרובות בשל ניסיון חיובי בעבר או זיהוי אישי עם החברה. כתוצאה מכך, הם עשויים להחזיק במניות אלו לתקופה ארוכה יותר מהמומלץ על פי ניתוח אובייקטיבי, ולהתעלם מסימנים המעידים על ירידה בביצועים או שינויים שליליים בתנאי השוק.

מנגד, הטיית שנאת מניות מתייחסת לסלידה לא רציונלית ממניות מסוימות, לרוב על רקע חוויות שליליות קודמות או תפיסות שגויות. משקיעים המושפעים מהטיה זו עלולים להימנע לחלוטין מהשקעה בחברות מסוימות, גם כאשר הנתונים הפיננסיים וסיכויי הצמיחה מצביעים על הזדמנות השקעה מבטיחה. לדוגמה, משקיע שחווה הפסדים כבדים במניית טכנולוגיה בעבר עשוי לפתח סלידה מכל מניות הטכנולוגיה, ובכך להחמיץ השקעות פוטנציאליות רווחיות בענף.

הטיות אהבה ושנאה יכולות להשפיע גם על בחירת מנהל ההשקעות או הקרן. משקיעים עשויים להעדיף מנהלי השקעות שהניבו תשואות יוצאות דופן בעבר, מתוך אמונה שביצועים אלה יימשכו לנצח. הם עלולים להתעלם מעובדות חשובות, כגון שינויים בצוות הניהול, סביבת השוק הנוכחית או חוסר התאמה בין אסטרטגיית ההשקעה של המנהל לבין צרכיהם האישיים. לחלופין, חוויה שלילית עם מנהל השקעות מסוים עלולה להרתיע משקיעים מלשקול אפשרויות דומות, גם אם הן עשויות להתאים יותר למטרות הפיננסיות שלהם.

על מנת להתגבר על הטיות אהבה ושנאה במניות, משקיעים צריכים להיות מודעים להשפעה הפוטנציאלית של רגשות על קבלת החלטות השקעה. קביעת כללים מוגדרים מראש להערכת מניות או מנהלי השקעות, כמו גם הערכה תקופתית של תיק ההשקעות, יכולות לסייע בהתמודדות עם התקשרויות רגשיות ולהבטיח ציות לאסטרטגיית השקעה רציונלית.

לסיכום

לסיכום, הבנת ההטיות הפסיכולוגיות הנפוצות בקרב משקיעים היא צעד חיוני בדרך לקבלת החלטות השקעה מושכלות ומיטביות. הטיות כגון ביטחון עצמי מופרז, התנהגות עדר, סלידה מהפסד, הטיית העיגון, אופטימיות יתר, הטיית זמינות, הטיית אישור והטיית אהבה ושנאה במניות, עלולות להשפיע באופן משמעותי על שיקול הדעת של משקיעים ולהוביל להחלטות לא-שקולות. עם זאת, על ידי מודעות להטיות אלו והשפעתן הפוטנציאלית, משקיעים יכולים לנקוט צעדים פרואקטיביים כדי להתגבר עליהן.

אימוץ גישה מבוססת-ראיות, הסתמכות על נתונים אובייקטיביים וניתוח יסודי, ושימוש בכלים ומנגנונים שיטתיים לקבלת החלטות, הם מפתח להפחתת השפעתן של הטיות פסיכולוגיות. כמו כן, דיון והתייעצות עם גורמים מקצועיים ובעלי ידע, ופתיחות לנקודות מבט מגוונות, יכולים לספק פרספקטיבות חדשות ולאזן תפיסות מוטות.

הטמעת תהליכי הערכה ובקרה תקופתיים, הן ברמת ההשקעות הבודדות והן ברמת תיק ההשקעות בכללותו, מאפשרת למשקיעים לזהות ולתקן החלטות מוטות, ולהבטיח עמידה בהתאם ליעדים פיננסיים ארוכי טווח. על ידי שילוב מודעות, כלים אנליטיים ומשמעת עצמית, משקיעים יכולים לנווט בהצלחה בעולם ההשקעות המורכב ולקדם את הרווחיות והיציבות הפיננסית שלהם.

יתרה מכך, הסתייעות באיש מקצוע מנוסה ואמין, כגון מתכנן פיננסי או יועץ השקעות, יכולה לסייע רבות בתהליך קבלת ההחלטות. בעל מקצוע איכותי, בעל ידע מעמיק בשווקים הפיננסיים ובהתנהגות המשקיעים, יכול להעניק למשקיע תובנות אובייקטיביות, לסייע בזיהוי הטיות פסיכולוגיות ולספק הכוונה בגיבוש אסטרטגיית השקעה מותאמת אישית. עם זאת, חשוב לבצע בדיקה מעמיקה ולהקדיש זמן לבחירת הגורם המקצועי המתאים, תוך התחשבות בניסיונו, מומחיותו, שיטות העבודה שלו והתאמתו לצרכים הייחודיים של המשקיע.