דירוג אשראי ריבוני הוא הערכה של כושר החזר ההלוואות של מדינה. הדירוג מונפק על ידי סוכנויות דירוג והוא מעריך את יכולתה ונכונותו של הממשל להחזיר את חובותיו. דירוג אשראי ריבוני משפיע הן על יכולתה של מדינה ללוות כסף[1] בשווקים בינלאומיים – בכך שהוא משפיע על כמות האנשים שמוכנים להלוות כסף, והן על הריביות שהיא תיאלץ לשלם כאשר היא תבקש הלוואה, מכיוון שככל שהמדינה נתפסת כבעלת סיכון משמעותי יותר לחדלות פירעון, כך הריבית אותה ידרשו המשקיעים תהיה גבוהה יותר.
דירוגים אלה משפיעים על הכלכלה בצורה רחבה אף יותר מאשר רק על גובה הריבית, אלא גם על: סחר בינלאומי, השקעות זרות, קצב הצמיחה בפועל ועוד.
מן הסתם, ככל שדירוג האשראי של המדינה גבוה יותר כך היא נתפסת כמדינה יותר בטוחה למסחר, להשקעות חיצוניות, יציבה וכפועל יוצא מכך גם קצב הצמיחה הכלכלי גדל.
*חשוב להדגיש – דירוג אשראי אינו מהווה המלצת השקעה, אלא פרסום מסקנות מדוקדקות של החברה המדרגת ואת דעתה הכוללת בנוגע לסיכון הקיים בהשקעה בחוב של המנפיק או בסיכון בהשקעה במנפיק בכלל.
סוכנויות דירוג האשראי מנפיקות דירוגים ל-2 טווחים: דירוג לטווח ארוך ודירוג לטווח קצר. דירוגים לטווח ארוך, כמו דירוג האשראי של סוכנות Standard & Poor's (S&P), מעריך את יכולתה של מדינה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות בטווח הארוך (מעל שנה). לעומת זאת, דירוגים לטווח קצר מעריכים את הסבירות שמדינה תוכל לעמוד בהתחייבויות כספיות במהלך 12 החודשים הקרובים. ככל שדירוג האשראי גבוה יותר, כך הוא מקל על הממשלות ללוות כסף ובהתאם גם מקל על תמריצים פיסקאליים[2] במהלך מיתון כלכלי. מאידך, ככל שדירוג האשראי נמוך יותר הוא עלול לעלות ביוקר במהלך משברים ולהקשות על המדינה בגיוס חוב לטובת השקעות, פיתוח הכלכלה ואף עלול לפגוע ביכולת הסיוע הכלכלי של מדינה לאזרחיה.
סוכנויות דירוג האשראי בוחנות הן גורמי כמות והן גורמי איכות בעת הערכת הסיכון של המדינה:
- מדדי כמות כוללים את – רמות החוב, מגמות בניהול ההוצאות הממשלתיות, רמות עודף/גירעון ביחס חוב לתוצר ושיעורי צמיחה.
- מדדי איכות כוללים את – הסביבה הפוליטית ויעילות הממשל, כך שמוסדות יציבים ושקופים משפרים את ציון הדירוג, ומהצד שני, שלטון חוק חלש ודירוגי שחיתות גבוהים דוחפים את הציון כלפי מטה. כמובן שגם סיכונים גיאופוליטיים משוקללים בחישוב הדירוג.
כדי לקבוע דירוג, אנליסטים דוגמים ביצועים מאקרו-כלכליים תחת תרחישים שונים, לדוגמא:
- הם מעריכים את יכולת המדינה לשרת את החוב, ואת היכולת לממן את הוצאות ההמשלה אורך זמן.
- מבוצעת בחינה של עלויות הריבית ביחס להכנסות הממשלה.
- רמת החוב לתוצר מעידה על בריאותה הפיסקאלית של המדינה.
- היחס בין החוב החיצוני במטבע חוץ ליצוא ולעתודות המט"ח[3] חשובים.
יסודות מאקרו-כלכליים כמו: צמיחה, אינפלציה, מאזנים חשבונאיים ומוסר תשלומים היסטורי משוקללים גם כן.
דירוג האשראי של מדינה משפיע ישירות על הריבית בהלוואה ומכאן על עלות ההלוואות (אג"ח ממשלתיות אשר מונפקות לציבור). דירוג גבוה יותר מפחית את עלויות הריבית אותה תצטרך לשלם המדינה, בעוד שהורדת דירוג מגדילה את עלויות הריבית ובכך מגדילה את תשואות האג"ח הממשלתיות.
תשואות נמוכות של אגרות חוב ממשלתיות מאפשרות למדינה להגדיל הוצאות[4], קיצוצי מיסים ואלה בתורם יתמכו בצמיחה של המשק. אבל תשואות גבוהות עלולות לפגוע במדיניות הפיסקלית (השקעות והוצאות הממשלה). דירוגים גם מסמנים את רמת הסיכון בהשקעה במדינה זו או אחרת למשקיעים ועשויים לדרבן יציאות הון והקטנת השקעות חוץ, דבר אשר עלול לגרום להגדלת עלויות המימון למגזר הציבורי אשר ישפיע בתורו גם על המגזר הפרטי.
שינויים בדירוג האשראי של מדינה עלולים ליצור לולאות משוב שליליות. לדוגמה, הורדת דירוג מעלה את עלויות מימון החוב, מגבירה את הסיכון לחדלות פירעון עתידי וזה עשוי לגרום להורדות דירוג נוספות בהמשך. ספירלות כאלה בתקופות משבר יכולות להאיץ עוד יותר את בריחת ההון. מהצד השני, העלאות דירוג האשראי תומכת בתזרימי השקעות חזקים יותר ויכולת לגיוס חוב טוב, זול ואיכותי יותר.
ביקורות רבות נשמעות על נושא הדירוג מכיוון שחשוב לזכור שדירוגי האשראי עלולים לעיתים להיות מושפעים גם מניגודי אינטרסים, מכיוון שסוכנויות הדירוג משולמות על ידי הממשלות שהן מדרגות, הדבר עלול ליצור תמריץ לסוכנויות לספק דירוגים נוחים יותר כדי להבטיח המשך עסקים עתידיים.
להלן מס' גורמים העלולים לפגום בשיקול הדעת בעת קביעת דירוג:
- ממשלות יכולות לנסות להשפיע או ללחוץ על סוכנויות לדירוג טוב.
- סוכנויות הדירוג רוצות לשמור על גישה ויחסים טובים עם פקידי ממשל, שכן היא מאפשרת להם לאסוף מידע פנימי ובשל כך זה עלול להוביל אותם לספק הערכה עדינה / מקלה יותר.
- קביעת דירוג נמוך יותר אשר מעלה את עלויות המימון לממשלות יוצרת מתחים בין המדרגים לממשלות. סוכנויות עשויות להסס לבצע הערכות שליליות מדי מכיוון שהן תלויות באותן מדינות מבחינת הכנסות.
- סוכנויות מספקות שירותי ייעוץ כדי לעזור לממשלות לשפר דירוגים, דבר אשר עלול לטשטש את הגבול בין ייעוץ להערכה עצמאית.
מספר גורמים מצביעים על החשיבות של דירוג האשראי הריבוני. ראשית, דירוגים משפיעים ישירות על תשואות האג"ח הממשלתיות ואלו על תזרימי ההון. שנית, הם עשויים לספק אותות לגבי בריאותה הבסיסית של כלכלה – חוזקותיה וחולשותיה הכלכליים וכנגזרת מכך על רמת הסיכון הנגזרת מכך. שלישית, שינויים בדירוג, במיוחד הורדות דירוג, יכולים לשנות לרעה או לחיוב את פסיכולוגיית השוק ואת אמון המשקיעים.
לבסוף, דירוגים משפיעים על מדיניות ההלוואות של מוסדות בינלאומיים כלפי לווים ריבוניים (ממשלות).
למרות שדירוג האשראי אינו מושלם מטבעו, הוא מספק נתונים שימושיים לממשלות, למשקיעים ולציבור. דירוגים מעודדים ממשלות לנקוט במדיניות פיסקאלית ומאקרו-כלכלית נכונה וטובה יותר. הם מאפשרים למנהלי נכסים לגלם גם הסיכונים לחדלות פירעון בהחלטות השקעה. עבור אזרחים רגילים, דירוגי אשראי מספקים תובנות לגבי הבריאות הפיננסית של הממשלה וההשלכות האפשריות על המס והכלכלה. למרות הביקורות, נראה שדירוגי אשראי ריבוני ימשיכו להישאר ברומטרים חשובים להערכת הסיכון הגלום בהשקעה במדינה.
[1] מדינת ישראל יכולה ללוות כסף באמצעות 2 סוגי אגרות חוב אשר היא מנפיקה לציבור ולמדינות אחרות – אגרות חוב שקליות, המונפקות בשקלים ואגרות חוב דולריות, המונפקות בדולר.
[2] מדיניות פיסקאלית – מונח זה מתייחס כמעט תמיד להוצאות הממשלה והאופן שבו הן ממומנות – על ידי הטלת מיסים או יצירת חוב ציבורי. במדינות המערביות מקובל כי המדיניות הפיסקלית נמצאת באחריות הממשלתית, בניגוד למדיניות המוניטרית הנמצאת באחריות הבנק המרכזי.
[3] הן נכסים המוחזקים על ידי בנקים מרכזיים, על פי רוב בצורת מטבעות של מדינות זרות, בדרך כלל בדולר אמריקני וכן (במידה פחותה משמעותית) באירו, לירה שטרלינג ובין יפני. יתרות אלו משמשות בעיקר כערבונות לפעילות כלכלית וכבטוחה לעת משבר.
[4] הוצאות ממשלתיות – כמו פרויקטים של תשתיות, הגדלת תקציבים למשרדים ממשלתיים ועוד.
